החלטה בתיק בש"א 6326/04

1.        בפנינו ערעור על החלטת כבוד הרשמת מיום 8.6.2004, אשר ניתנה במסגרת בקשה שהוגשה בתיק רע"א 2339/04 שעניינה השגה על דחיית בקשת המערערים לעיכוב הליכי מימוש המשכון. החלטת הרשמת הורתה לדחות את הבקשה ברע"א 2339/04 מאחר שלא הופקד עירבון כפי שנקבע. הערעור מופנה אף כלפי החלטת כבוד הרשמת מיום 29.6.2004 אשר קבעה כי ההליך המדובר, קרי, הבקשה בתיק רע"א 2339/04, נדחה זה מכבר ולכן לא ניתן להיעתר לבקשה לעיון חוזר שהגישו המערערים.

2.        המערערים הם משפחה שנטלה הלוואה בשוק האפור. כנגד סכום ההלוואה הם משכנו את ביתם בקרית אונו. הסכם ההלוואה נכרת לתקופה של חודשיים, עד למכירת בית המערערים. ביתם של המערערים לא נמכר בסופו של עניין והם חתמו על הסכם פשרה שמאריך את תקופת ההלוואה. לאחר שלא עמדו המערערים בפירעון חובם הגישה המשיבה בקשה למימוש משכון. בעקבות כך הגישו המערערים, בהמרצת פתיחה, בקשה למתן פסק דין המצהיר על בטלות הסכם ההלוואה. במסגרת המרצת הפתיחה הם הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה דחופה לעיכוב הליכי מימוש המשכון; הבקשה נדחתה על ידי כבוד השופטת דותן. על החלטה זו של כבוד השופטת דותן הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. עם הגשת בקשת רשות הערעור ביקשו המערערים ליתן כערובה אחרת התחייבות עצמית בלתי מותנית, זאת מן הטעם שבבעלות המערערים, כך לטענתם, נכס שערכו רב יותר מגובה כל החוב הנטען. ביום 29.3.2004 הורה כבוד הרשם ע' שחם כי המערערים יפקידו עירבון בסך של 20,000 ש"ח, וציין כי עולה בליבו ספק של ממש האם אמנם שווי הנכס עולה על גובה החוב האמור. ביום 14.4.2004 הוגשה תגובת המערערים לתגובת המשיבה לבקשתם הראשונה לחלף ערבון, במסגרתה צירפו חוות דעת שמאי לגבי שווי הנכס שבבעלותם והציגו את מצבם הכלכלי הקשה. כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ', החליטה לדון בתגובת המערערים כאילו היתה זו בקשה חדשה לפטור מערבון, ודחתה בקשה זו ביום 6.5.2004 מהטעם שקיימת סתירה פנימית, כך היא קבעה, בין טענותיהם של המערערים - כאשר מחד גיסא טוענים הם לבעלות על בית יקר במיוחד, ומאידך, הם טוענים שיש להתחשב בעוניים. כבוד הרשמת קבעה כי על המערערים להפקיד את הערבון בתוך 10 ימים, והורתה כי אם לא יופקד תדחה בקשת רשות הערעור ללא צורך בהחלטה נוספת. בעקבות כך, ביום ה-8.6.2004, ניתנה על-ידי כבוד הרשמת החלטה המורה על דחיית ההליך מאחר ולא הופקד הערבון כפי שנקבע (להלן: ההחלטה הראשונה). המערערים טוענים כי ביום 23.5.2004 - טרם שחלף מועד הפקדת הערבון - הוגשה על ידם בקשה למתן ארכה להפקדת הערבון. אלא שבקשה זו כלל לא התקבלה במרשם בית המשפט מן הטעם שלא צורפה לה תגובת הצד שכנגד. ביום 24.6.2004 הגישו המערערים בקשה לאפשר את הפקדת הערבון מאחר והשיגו את הסכום הנדרש. כבוד הרשמת קבעה כי ההליך כבר נרשם לדחייה ולכן לא ניתן להיעתר לבקשה (להלן: ההחלטה השנייה). על שתי החלטות אחרונות אלו של כבוד הרשמת מוגש הערעור שבפנינו.

           טרם מתן החלטה בערעור על החלטות הרשמת הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע פינוי בית מגוריהם, עד מתן החלטה בערעור שבפנינו. בקשתם התקבלה על-ידי כבוד השופט י' עדיאל אשר קבע ביום 12.10.2004 כי פינוי המערערים מדירת מגוריהם יעוכב עד למתן החלטה אחרת.

3.        המערערים משיגים על החלטות הרשמים. המערערים טוענים כי ההחלטה הראשונה וההחלטה השנייה של כבוד הרשמת כלל לא הגיעו למשרדי בא כוחם מאחר שהן נשלחו בדואר אלקטרוני, ואילו הדואר האלקטרוני במשרד בא-כוחם היה מושבת עקב וירוס קטלני עד ליום 20.6.2004. בנוסף טוענים המערערים כי דחיית בקשת רשות הערעור מטעמים טכניים אינה מוצדקת שכן, היא סותמת את הגולל על הסעד שמבקשים המערערים בבית המשפט. כך הדבר משמדובר בערעור על דחיית בקשה לסעד זמני אשר בפועל מאפשר למשיבה לפנות את המערערים מביתם. אי מתן הסעד הזמני, כך הם טוענים, טרם נבחן העניין עד תומו בבית המשפט, ייצור מצב בלתי הפיך באשר אם יזכו בתביעתם, לא ניתן יהיה לממש את פסק הדין משום שביתם יימכר ומשום שהמשיבה היא חברה שיציבותה הפיננסית מוטלת בספק. עוד הם טוענים כי אין להשתמש בהליכי הערבון לתכלית ענישתית ולשם חסימת יכולת בעלי הדין להגיש ערעור שכן, הליכי הערבון נועדו אך להבטיח את אינטרס הצד שמנגד בגביית הוצאות, אם יפסקו לטובתו כאלו. לגופו של עניין, טוענים המערערים כי החלטות הרשמים בעניינם נגועות במעין פרדוכס - שכן, מחד כבוד הרשם ע' שחם דחה בקשתם לאפשר להם מתן ערובה אחרת בדמות התחייבות עצמית בלתי מותנית, ונימק זאת בקיומו של ספק שמא שווי הנכס שברשותם עולה על גובה החוב האמור. מאידך, כבוד הרשמת דחתה את בקשתם לפטור מערבון מהטעם שבבעלותם נכס יקר, מה שמונע מהם מלעמוד בתנאי הסף הכלכליים לשם קבלת פטור מהפקדת ערבון. 

4.        המשיבה טוענת כטענה מקדמית כי דין הערעור להדחות על הסף מהטעם שהוגש באיחור וכן בשל שלא התקבלה כל החלטה בדבר הארכת המועד - ואף לא הוגשה כל בקשה להארכת המועד להגשת הערעור. ככלל, היא מלינה על אופן התנהלותם של המערערים בהליכים שבין הצדדים. היא טוענת כי ההליכים בפני בית משפט זה הם אך חלק מועט מאינספור הליכי סרק נוספים שמנהלים מולם המערערים בבית המשפט המחוזי ובלשכת ההוצאה לפועל. כמו כן, הם טוענים כי המערערים הביעו זלזול בבית המשפט בכך שנמנעו מלקיים את החלטותיו וכי כל בקשותיהם ל'עיון חוזר' או ל'אפשר את הפקדת הערבון' הן לכל היותר ניסיון מוסווה להכשיר הגשת ערעור באיחור. המשיבה טוענת כי המערערים הינם "חייבים סדרתיים" וכי אין מקום לאפשר להם עוד דחיות ועיכובים בהשבת חובם. עוד היא טוענת כי סיכויי בקשת רשות הערעור שהגישו הם אפסיים. לעניין טענת המערערים לגבי אי קבלת החלטות הרשמת בשל וירוס במחשב, טוענת המשיבה כי לא ברור כיצד הוירוס שתוקן ב-20.6.2004 רלוונטי להחלטה השנייה שהתקבלה, כאמור, ב-29.6.2004. מה גם שהמערערים לא ציינו בטענותיהם מתי נוגע המחשב בוירוס המדובר, וכן מדוע לא פעלו לבירור ההחלטה באמצעים אחרים, כאשר ידעו זמן רב מראש כי אי הפקדת הערבון במועד תגרור דחיית בקשת רשות הערעור ללא צורך בהחלטה נוספת. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי החלטות כבוד הרשמת, בדין יסודן וכי לא היה כל מקום לאפשר למערערים פטור מערבון או הפקדתו במועד מאוחר. היא מציינת כי ביתם של המערערים, אותו הציעו כערובה חלופית לערבון, אינו יכול לשמש תחליף אמין, שכן נכס זה הוא הנכס נשוא המחלוקת הנטושה בין המערערים למשיבה. בנוסף, מציינת המשיבה כי בנסיבות בהן המערערים חייבים בתשלום הוצאות נוספות שנפסקו לזכותה במסגרת הליכים אחרים שננקטו בין הצדדים, שטרם שולמו - אין מקום לאפשר פטור מערבון וגדל הצורך בהבטחת הוצאות המשיבה.

5.        דין הערעור להידחות ככל שהוא מופנה כנגד ההחלטה שלא להמיר את הערבון בערובה שהוצעה על-ידי המערערים. אשר לערעור כנגד ההחלטה שלא להאריך להם את המועד להפקיד הערבון כפי שנקבע - באתי לכלל מסקנה, ולא בלי היסוסים, כי בנסיבות העניין ראוי להתערב בהחלטת הרשמת. יש חשיבות לכך שלא תסגרנה דלתות בית המשפט בפני מערערים שאין בכוחם להפקיד את סכום הערבון, אך זכות זו - יש לאזנה אל מול זכותו של הצד שמנגד להבטיח את הוצאותיו (ראו רע"א 377/87 חליל ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה., פ"ד מא(4) 522). אכן, גם האפשרות להאריך את המועד להפקדת ערבון איננה בלתי מוגבלת ובית המשפט לא יאריך את המועד כדבר שבשגרה, אלא אם הראה המערער צידוק לאיחור. במקרה שבפנינו, התרשלו המערערים בהגשת הבקשות להארכת המועדים להפקדת הערבון (כפי שצוין לעיל, הבקשה שהוגשה לטענתם ב-23.5.2004, לא התקבלה על-ידי מזכירות בית המשפט בשל שלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד). יחד עם זאת משהמערערים הביעו נכונות להפקיד את מלוא סכום הערבון ובכך להבטיח את הוצאותיה של המשיבה ובהתחשב בעובדה, שלטענתם, מונח על כף המאזניים גורל בית המגורים שבידיהם נכון יהיה, בשקלול ראוי, להתיר להם את הפקדת הערבון. במובן זה מתקבל הערעור. הערבון יופקד בתוך 14 ימים מהיום. אם לא יופקד סכום הערבון בתוך אותו מועד, תבוטל ההוראה בדבר עיכוב ביצוע פינוי המערערים מדירת מגוריהם.

           ניתנה היום, כ"ב בשבט תשס"ה (1.2.2004).

                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: